הקונספט שגיבשנו בעזרתה של לילי בן נחשון (מעצבת התפאורה) היה תאטרון צללים. הרעיון היה להשתמש בדימוי שיכול להשתמע לשתי פנים, דימוי המסתיר יותר מאשר מגלה, דימוי שעל אף הדיוק שלו הוא אינו חושף את האמת שמאחוריו.
 
בכדי לצלם וליצר את הצלליות השתמשתי בבד הקרנה ענק ובפנס מיוחד בכדי להשאיר את הצלליות חדות לאורך כל אורכן. בנינו כל תמונה ותמונה במדויק כדי שתתאים להתרחשות ולקומפוזיציה על הבמה. העבודה עם צללים תמיד מעניינת ומלאת השראה. 

ההצגה החגיגית פתחה את אולם רובינא בהיכל הבימה החדש. הפתיע אותנו שהרבה מצופי ההצגה היו משוכנעים שהצללים נעשים ע"י ניצבים ולולינים שנמצאים בזמן אמת מאחורי הבמה וכלל לא הבינו שמדובר בהקרנה.

שלוש שנים לאחר ירידת ההצגה מהבימה נקראנו למוסקבה כדי להעלות את ההצגה שוב, בתיאטרון Maly עם קאסט אחר ובמה חדשה.