במהלך שלוש שנים קיימו חברי קבוצת היוצרים – האוצרת רויטל בן-אשר פרץ, אמן הוידאו יואב כהן, הכוריאוגרף והרקדן סהר עזימי והאמנית מיכל שמיר – מפגשים רציפים. סיעור מוחות משותף במדיומים שונים הוביל ליציאה מ"אזורי הנוחות" של כל אחד ואחת מהם, לקריאת תיגר על זהותם המקצועית המוגדרת ולחציית הקווים אל עבר מגרשו של האחר. התוצאה היא פרויקט שיתופי שעיקרו שילוב של פרפורמנס, מיצב ו-וידאו. שמו הלועזי של מבצע "צוק איתן" הוא Protective Edge. מבצע צבאי ברצועת עזה (שהחל ביולי 2014), הניע את הקבוצה לבחון את ההתניה האנושית הנוגעת להגנה, לביטחון ולגבולות. בד בבד עם הדחף האמנותי להתריס, להתקומם, להעלות שאלות ו"ללכת על הקצה". כוחות מנוגדים אלו משתקפים כיום במציאות התרבותית, הכלכלית, החברתית, האמנותית והפוליטית המקומית. אירועי הפרפורמנס, המתפרשים על פני שלוש קומות הגלריה, מבקשים לחתור תחת הרגלי הצפייה והצריכה המקובלים בגלריה, בתיאטרון ובקולנוע. רצפת הקומה המרכזית בגלריה, הממוקמת במבנה היסטורי ברחוב מזא"ה, מתכסה בחומרי גלם ובחלקי רהיטים מצופים במלט. ההריסות המדומות עשויות מחומרים קלים (קלקר, קרטון וכו') בגוון מאחד וחסר ייחוד, כך מתקבל מראה של עזובה ושל התפוררות. בתוך הכאוס קבורים רסיסים של אמנות ומרצדים דימויי מאווררים מקרטעים. לצד עיי החורבות "שוחה" ברבור קרח באגם מלט, כזה המוכר מאולמות אירועים וממפגני ראווה המוניים. מימוש גזר דינו של הברבור הבוהק מנתץ את חלום האהבה הנצחית וממוסס את אשליית האושר והתהילה. מקלאסיקה פיוטית, אוטופית ופנטסטית (vanitas) נותרת על אגם הברבורים רק הפרשה נוקשה, המשולה לתבונת הוואניטס הצורבת – תזכורת לארעיות, לגורל מוכתב מראש וליופי שהנו בן חלוף. בקומת ה"שואו רום", כחלק מהמופע, יפגוש הקהל באוצרת ויצטרף אליה ל"שיח גלריה פרפורמטיבי". משתתפי הסיור ייהנו מסל המלצות להשבחת הטעם הטוב ולרכישת אמנות איכותית, יוקרתית ומבטיחה. "שיח הגלריה" מבקש לפוצץ את בלון האמנות, הנוטה להתפקע מחשיבות עצמית, באמצעות שיבושים, הסטות, התערבות והפרעות של חברי הקבוצה. הסיור מתקדם עד קומת הגג, שם מוצגת עבודת וידאו, שבמרכזה אקט של התקלחות במלט. פעולות של שפשוף ושל התנקות הופכות לעקרות, ובפועל אינן מניבות אלא לכלוך, הרס, סכנה וחיכוך ב"קצה בלתי מוגן". פרויקט "פרוטקטיב אדג' עוסק במיני הדהוד שונים: הדהוד של דימויים, של שפות, של חומרים ושל שברי רעיונות, השזורים בין הקומות ונעים בין חומר לגוף ובין אמנות להישרדות. הוא נע בין נוזל למוצק, בין נמס ל(צוק) איתן, בין נקי למלוכלך, בין נשגב לשפל, בין מוקפד למרושל, בין הירואי ליומיומי, בין הרועש למוחלש. קולות הנפץ משם מהדהדים כאן, והקולות מכאן מהדהדים שם. כה רחוק, ועדיין כה קרוב.

כתבה: רויטל בן-אשר פרץ