מחזה של חנוך לוין מתורגם לגרמנית. הבמה מחולקת ל-20 חלקים הנפרדים זה מזה במהלך ההצגה. שלושה מסכי הקרנה מקיפים את הבמה כמו זירה. לאורך ההצגה המסכים משנים את מקומם והקרנת הוידאו עוקבת אחר התנועה שלהם, כשהיא מסונכרנת איתם בדיוק.
​
במסגרת יצירת התכנים נסענו לצלם ביריחו, במדבר ובתל אביב. השתמשנו בשיפולי הקרקע של הארץ כדי להגדיר גבולות לא נראים לעין ולטשטש את הגבולות הקיימים.
​
הוידאו רץ לאורך כל ההצגה ומייצר סביבה רגשית ולא אינפורמטיבית. כך לדוגמה, שיפולי הגוף הופכים לשיפולי קרקע, נופים לטקסטורה חסרת כל משמעות אנושית וצליית שווארמה לקו נוף בשקיעה.