העלאת מחזה קלאסי כמו "אלקטרה" מאת סופוקלס היא אתגר מורכב ליוצר שמבקש לחדש. הודות לכפיר אזולאי שביים את ההצגה, פיצחנו יחד שפה בה הוידאו משמש כמעין הכפלה של החלל הפיזי, אך בציר זמן אחר - תודעתי ופנטסטי יותר. 
​
פולינה יצרה במה משולשת שבתוכה חדר שנחשף ע״י דלת גלילה עשויה ברזל מחורר. הדלת שימשה אותי בהקרנה כמעין ״טול״: לעיתים הקרנתי עליה ולעיתים התרחשה תמונה בתוך החדר, כך שניתן היה  לראות אותה מבעד לדלת המחוררת.
 
התעתוע המעניין בהצגה התרחש כשהקרנו על גבי אותה דלת גלילה את החלל הפנימי אותו היא מסתירה. כך יצרנו רגעים אפלים ופנטסטים כמעין פלאשבקים של מאורעות שהתרחשו באותו החדר.   
 
הוידאו היה מסונכרן עם שירתה של המקהלה ויצר מרווחי נשימה בהצגה. כמו תפקידה של המקהלה בטרגדיה, כך גם הוידאו מציג תמונה חיצונית אובייקטיבית, ובו-זמנית מחווה דעה כדי לעזור לקהל הצופים לנקוט עמדה.